הרבה דברים השתנו מאז עמנואל קאנט, מאבות האתיקה המודרנית, הוקיע את האוננות כפעולה המהווה "הפרה של חובת האדם לעצמו… וללא ספק נוגדת את המוסר בדרגה הגבוהה ביותר". לאונן, יאמר כל איש מקצוע בתחום המיניות כיום, זה דבר לגיטימי וטבעי לגמרי. אולם הידיעה הזו פסחה על החברה הדתית, שבה איסור האוננות הוא עדיין סיוט לבני עשרה. הם פונים לרבנים במכתבים או באינטרנט ומבקשים עצה כיצד להתגבר על הדחף המביש שמטביל אותם עד צוואר בטומאה וחרפה. זהו סבל שזוכה לפחות תהודה מסוגים אחרים של מצוקה נפשית, אבל הוא קיים. לרגשות האשמה על האוננות יש הצדקה דתית מלאה. על פי השולחן ערוך , הוצאת זרע לבטלה היא לא סתם חטא אלא "עוון חמור מכל העבירות שבתורה" ו"העושה כן כאילו שופך דמים". האשמה ברצח היא עול כבד לנער בן שתים עשרה או שלוש עשרה, הנושא לבד את בושתו, ואינו יודע שהחטא הפרטי שלו משותף גם לחבריו.
היהדות נגד האוננות
בתורה דווקא לא מוזכר איסור האוננות, ואונן, על שמו קרויה פרקטיקה זו, לא אונן אלא ביצע משגל נסוג, כשלא חפץ להכניס להריון את תמר , סיפור שהזכרנו בפוסט קודם. אולם חז"ל ראו באוננות שפיכות דמים, מאחר שמושמד בה פוטנציאל חיים. בלשון ציורית, קופירייטינג תלמודי לא אופייני, הם מכנים את המאוננים:"סוחטי ילדים" על משקל "שוחטי ילדים". סביב איסור האוננות עצמו הצטברו חומרות שהגיעו הרחק. אסור לרווק לאחוז באיבר מינו כשהוא משתין מחשש להוצאת זרע לבטלה. מאותו חשש נאסר לשכב על הגב . האגדה מספרת שאחד מחכמי דורו של שבתאי צבי הגיע למסקנה שהוא אינו המשיח אחרי שראה שאינו מקפיד שלא לישון על הגב כשהוא פורש ליצועו.
הזוהר הגדיל עשות וקבע כי הוצאת זרע לבטלה היא חטא שאין עליו כפרה, זו סתירה לכלל שאין דבר שעומד בפני התשובה.
לפי הקבלה, מהזרע המבוזבז נוצרים שדונים ומשחיתים. נשאב מכך המנהג הירושלמי שהילדים אינם באים לבית הקברות להלוויית אביהם. המטרה היא למנוע גם מהילדים האחרים, הפחות לגיטימיים, השדונים שנוצרו מפליטות הזרע של האב בחייו, להגיע ולחולל צרות.
זה באמת כל כך רע?
"הרגיל בחטא זה נעשה נשבר, ועצביו מתוחים, ואין לו נחת בחייו", ציין הרב יעקב ישראל קנייבסקי במכתב לנער מאונן והוסיף שמידע זה שאוב מספרי רפואה אחרונים. על פי ספרי רפואה עדכניים אחרים, נפוצים יותר, אין באוננות כל רע. המדע ערער את הגישה העוינת לאוננות, שקידשה את הישארותו של הזרע באשכים. תאי זרע מתחדשים ללא הרף, בניגוד לתפיסה הקדומה כאילו יש מאגר קבוע של זרע שדלדול בו מביא לחולי, לעיוורון ולרובם המכריע של מקרי המוות. האמונה במאגר זרע קבוע נמצאת בכתבי הרמב"ם ומצוטטת ממנו אפילו בחוברות המקדמות טנטרה, פראקטיקת מין מזרחית שאינה מסתיימת באורגזמה ובשפיכה.
עם פיתוחה של טכנולוגיית השיבוט ברור שלכל תא בגוף יש פוטנציאל חיים, לא פחות, ולמעשה יותר, מאשר לזרע. כל תא מכיל את כל הכרומוזומים הנדרשים ליצירת עובר, בעוד שתא הזרע מכיל רק מחצית מהם. שריטה, אם כך, אינה מהווה השחתת חיים פחותה מאוננות.
על פי המחקר העכשווי, אוננות פוטרת את הגוף מזרע מתיישן ומקטינה באופן משמעותי את הסיכון לסרטן ערמונית בזקנה. "תשעים אחוז מהגברים מאוננים, והשאר משקרים", קבעה הרופאה הראשית של ממשל קלינטון, מיני ג'ויסלין אלדרס. כשהמליצה ללמד אוננות בבתי הספר, הנשיא נאלץ לבקש ממנה להתפטר.
פולמוס האוננות
חלק מהרבנים, חרדים וחרדים לאומיים, עדיין עוסקים בפעילות נמרצת במטרה למנוע את האוננות. אחרים מעדיפים שלא לדבר על הנושא, ולהותירו, כמו נושאים מיניים אחרים בחברה האדוקה, כטאבו שוכן עלטה. "מדוע אין מדברים על כך", שאל חסיד חב"ד את רבו. "גם על זה לא מדברים", הוא השיב לו.
אך אולי הותירה ההלכה איזשהו פתח לגבר שרוצה להשאיר את תאוותו בידו. אחד הפוסקים, "העזר מקודש", העלה את האפשרות שאיסור זרע לבטלה נאמר בתקופה שבה גבר יכול היה לשאת כמה נשים שירצה, לפני שרבנו גרשום מנע אפשרות זו בימי הביניים בחרם שלו. אחרי החרם, לגבר שאשתו אינה זמינה ליחסי מין, בפרט בזמן הנידה שלה, אין אלטרנטיבה לאוננות, ולכן אפשר לסבול את השחתת הזרע שלו. בביטאון אגודת רבני צוהר הליברלים יחסית, הועלתה האפשרות שגישה מתירנית זו נכונה גם לנער רווק, שנישואים עדיין אינם אפשרות סבירה עבורו.
הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת גן ומחבר ספר בעד מה שמכונה "שמירת הברית", כלומר בגנות האוננות, הגיב בתדהמה לרעיון הליברלי:"כל בר דעת מבין את גודל האסון שעלול לצאת כשמאמר כזה מתפרסם בבימה מכובדת".
כשהרפואה דורשת זרע
איסור הוצאת זרע לבטלה אינו משליך רק על מאוננים. מה יעשה נשא איידס, שיחפוץ להתחתן? כדי שלא יסכן את רעייתו, הוא חייב להשתמש בקונדום ביחסי המין ביניהם. זרע שמשוגר לתוך קונדום הוא זרע שנשפך לבטלה לפי ההלכה. הרב שלמה זלמן אויערבך, פוסק שדווקא נחשב למקל על פי נורמות חרדיות, קבע כי בשל כך נשא איידס אינו יכול להתחתן, ונידון להעביר את חייו ערירי. הרב משה פיינשטיין, לעומת זאת, מתיר שימוש בקונדום למען שלום בית. מה קורה אם האישה מסכימה להימנע מקונדום ומהוצאת זרע לבטלה, ומוכנה להסתכן באיידס ביחסי מין בלתי מוגנים? במקרה כזה מרשה הפוסק החרדי הרב נויבירט לזוג להישאר ביחד, על אף הסיכון הכרוך בדבר, משום שאינו ודאי. אחרים אסרו .
גם גברים דתיים שצריכים לתת זרע מסיבות רפואיות נתקלים בבעיה. האוננות, אפילו לצורך ראוי זה, לא נחשבת כשרה למהדרין אלא פסולה כהוצאת זרע לבטלה. פיתרון אחד לבעיה זאת היה להקצות חדר במרפאה להוצאת זרע כשרה. זוג יעשה שם את מה שיעשה, ומייד כשיבוא הגבר על סיפוקו, הוא יזעיק את הרופא שיוציא את הזרע שנותר בנרתיק של האישה. אפשר לנחש שיהיו שם הרבה חיוכים נבוכים, אבל האם הפרו ורבו לא מצדיק את האמצעים? ההצעה אכן אושרה בידי הפוסקים והייתה בשימוש אצל רופאים שטיפלו בדתיים. ברם, גם היא אינה פתרון מושלם. בעיה קרדינלית אחת שאובחנה הייתה פסיכולוגית ונובעת מכך שתינוי אהבים ולחץ לעולם אינם חברים טובים. התברר שמין באווירת בדיקה רפואית לא מוציא מהגבר שפע זרע ולכן לא יעיל למטרתו. עלתה גם התנגדות דתית. הרב משה פיינשטיין סבר שקיום האקט באופן כזה מהווה "פריצות גדולה". במקום זאת הוא הציע לקיים בבית יחסי מין עם קונדום ואת הקונדום עם תכולתו להביא לרופא. גם זה פתרון לא מושלם, כי הרי המין עם הקונדום הוא עצמו כאמור סוג של הוצאת זרע לבטלה, גם אם טובה יותר מאוננות ידנית. על כן מקובל לחורר את הקונדום, כך שחלק מהזרע ייכנס לגופה של האישה ולא יתכלה סתם. זה עוד לא הכול. לפי אחת הדעות, למנוע כל שמץ של בזבוז זרע, מן הראוי יהיה להחזיר את מה שנותר אחר הבדיקה לרחמה של האישה, אולי באמצעות קטטר. אגב, פתרון הקונדום עם החורים מומלץ גם על ידי הכנסייה הקתולית. כפי שאומר הפתגם האנגלי, מוחות דגולים חושבים באופן דומה.
בבית חולים שערי צדק, מקום שבו הרופאים רגישים מאוד להתחבטויותיה של ההלכה, עלו על פתרון נטול חורים ונטול קטטר, קל ופשוט לעומת כל התסבוכת הזו. הבעל יקיים יחסי מין בביתו ובצנעתו כדת וכדין, יפריש שתן לצלוחית ואז ימהר לבית החולים עם הדגימה. מתברר שבשתן הראשון אחרי יחסי מין נמצאת כמות של זרע.
אוננות נשית
מה דינה של אוננות נשית? פוסקי ההלכה לא הרבו לתת דעתם על הנוהג הזה. הפוסק הגדול של יהודי עיראק, הבן איש חי, נשאל על אישה שמשחק מקדים עם בעלה גרם לה לפלוט את הזרע שלה, והאם הדבר הוא חטא. השאלה נשאלה מתוך הנחה מוקדמת, אך מופרכת, שלאישה יש זרע. הבן איש חי לא מצא בהלכה איסור ברור על השחתת זרע של נשים, אך ציטט את האר"י שטען שאישה מאוננת עלולה לברוא יצורים מזיקים כמו הגבר המשחית זרעו. מכאן הסיק הבן איש חי שהדבר בעייתי והמליץ לקצר את המשחק המקדים, כדי למנוע זרע נשי שייצא לבטלה.
נערה מלאת רגשי אשמה על ההנאות שהיא מפיקה מגופה הפנתה שאלה בנושא באינטרנט לרב יוסף אלנקווה, שהיה, קודם ההתנתקות, רבם של יישובי עזה. "הכישלון הורס אותי מן היסוד, מרוקן אותי נפשית", כתבה בעצב. בתשובתו שלל הרב אלנקווה את האוננות הנקבית, בעקבות הבן איש חי. הוא הביע את דעתו "שזו איננה בכלל תאוות אישה טבעית, אלא שאולי בפתיחות התקשורת והזוהמה הטלוויזיונית מלמדים דברים חדשים, ואנשים חווים אותם" והמליץ לבחורה עצה רבנית קלאסית: מצאי חתן.
לקריאה נוספת:
על קאנט ואוננות – בן עמי שרפשטיין, פילוסופים כבני אדם, תרגם גבי דאור, זמורה ביתן, תל אביב תשמ"ד, עמ' 163. שרפשטיין מקשר בין השקפותיו של קאנט בסוגיה זו ובאחרות למאפייני אישיותו ולקורות חייו
ההלכה ואוננות – שולחן ערוך אבן העזר סימן כג, סעיף א, ג-ד
מעשה אונן – בראשית לח, ז-י
חז"ל ואוננות – נדה יג א
שבתאי צבי ודרך השינה שלו – ישראל מאיר המניק, אבני שלמה – ממורשתו של המשגיח רבי שלמה וולבה, ירושלים תשס"ו, עמ' יב
הזוהר ואוננות – זוהר ויחי דף ריט עמ' ב
אין דבר העומד בפני התשובה – משנה תורה, הלכות תשובה פרק ג, הלכה יד
הליכה להלוויית האב – ראה אצל משה צוריאל, מנהגי אבלות שאינם ראויים. בתוך:שנה בשנה תשס"א, היכל שלמה ירושלים
עצות לנער מאונן נמצאות אצל – הרב ישראל יעקב קנייבסקי, קריינא דאגרתא, חלק א, מכתב טו
במשנה תורה, הלכות דעות פרק ד הלכה יט:"שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים… אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חלאים והאלף מרוב התשמיש"
תועלת רפואית של אוננות – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2696795,00.html. יצוין שהמחקר שנוי במחלוקת.
גישה הלכתית ליברלית יחסית לאוננות – יצחק רונס, התמודדות חינוכית והלכתית עם איסור הוז"ל בתוך:צהר- כתב עת תורני, גליון 21. זמין באינטרנט באתר צהר
תגובה ליצחק רונס – הרב יהושע שפירא, חמור מכל עבירות שבתורה, בתוך:צהר- כתב עת תורני, גליון 22. זמין באינטרנט באתר צהר
על נישואים ואיידס ראה אצל הרב יהושע י. נויבירט, חיי נישואין עם חולה איידס – שו"ת, בתוך : הכינוס הבינלאומי לרפואה, אתיקה והלכה, עורך:מ' הלפרין, מכון שלזינגר, ירושלים תשנ"ו, עמ' 170-173.; הרב צדוק ש. סושארד, מחלת איידס במשפחה בתוך: אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, מכון שלזינגר ירושלים.
הוצאת זרע לצורך בדיקה – הרב אליעזר ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר חלק ט, סימן נא, קונטרס רפואה במשפחה, פרק ב; שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן ע. הציץ אליעזר (שם) אינו מסכים איתו שמין במרפאה הוא פריצות
החזרת הזרע בקטטר – חנה קטן, הערה מעשית על עדיפויות בשיטת בדיקת זרע. היא מבקרת את השיטה בשל סכנת זיהום ובעיות נוספות. העורך מעיר שם שלפי הבנתו לא נדרש שההחזרה תהיה דווקא בקטטר. אסיא עט-פ, עמ' 211-213 (2007). לרוב הדעות, החזרת הזרע מיותרת לחלוטין. ראה ציץ אליעזר (שם).
הקונדום עם החורים והכנסיה הקתולית – http://www.usccb.org/prolife/issues/nfp/treatment.htm
פיתרון בבי"ח שערי צדק – http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3593141,00.html
אוננות נשית – שו"ת תורה לשמה, סימן תקד, וכן באתר מורשת – תשובה מתאריך כ"ג בתמוז התשס"ג
יהודים על הירח 
וכמובן את עבודת הדוקטורט של שילה פכטר על הנושא…
נכון! רציתי להוסיף ושכחתי!
והנה מה שתומר פרסיקו כותב בהקשר שלה:
http://www.haaretz.co.il/literature/study/1.1466558
ועוד קצת כאן:
http://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture/Article-1a48f78cc505811006.htm
כבר נאמר למטה.
יש קישור לעבודה?
לצערי לא מכיר קישור באינטרנט לעבודה בשלמותה. אשמח לגלות כזה.
[…] מחטא (פרט לכך שיש בשימוש בו מידה של הוצאת זרע לבטלה. ראו בפוסט על אוננות). האם אם כן סקס עם קונדום הוא סקס כשר הלכתית ויכול […]
[…] הומואים דתיים רבים מצאו דרך לעקוף את איסור התורה. איסור זה, על פי הבנתם, הוא רק על יחסים אנאליים, ולפיכך הם מקיימים יחסים אינטימיים מסוגים אחרים, בפרט מין אוראלי. בסוף המאה הקודמת הסעירה שאלה דומה את העולם המערבי. האם ביל קלינטון שיקר כשטען שלא קיים יחסי מין עם מוניקה לוינסקי, והתכוון לכך שקיים איתה מין אוראלי בלבד. ההלכה אכן לא מתייחסת למין כזה כמין של ממש, והוא פטור מהעונשים החמורים המוטלים על יחסי מין אסורים רגילים. אומנם, עדיין קיים איסור מסוים, גם אם לא חמור יחסית, על קרבה פיזית אל מי שאסור מינית, גם אם הקרבה היא על ידי חיבוק, נישוק או סוגים שונים של גילויי אינטימיות שאינם יחסי מין סטנדרטיים, מה שמכונה בהלכה "ביאה דרך איברים". בנוסף, כל יחסי מין שכרוכים בהוצאת זרע לבטלה מעוררים גם את בעיית איסור האוננות. […]
איזו בקיאות