הארכיון של יולי, 2012

היהודים והשחורים היו שניהם קורבנותיה של גזענות אכזרית, ששיעבדה ורצחה רבים מהם. יותר רצחה את היהודים מאשר שיעבדה אותם, יותר שיעבדה את השחורים מאשר רצחה אותם. היחסים בין שתי קבוצות אתניות אלו לא תמיד צייתו לאחוות העשוקים המתבקשת. בקרב השחורים בארה"ב היו גילויי אנטישמיות לא מעטים לאורך השנים, ואילו היהודים מצידם השתתפו, כחלק מקבוצת הרוב הלבנה, בדיכויים של השחורים במהלך ההיסטוריה. אנטישמים כמו מנהיג אומת האיסלאם לואיס פאראחן, אוהבים להדגיש את חלקם של היהודים בסחר בעבדים. כמו בכל סוג אפשרי אחר של מסחר, גם בו יהודים לא בחלו. אולם יהודים גם נטלו חלק לא פרופורציונלי במאבק לשחרורם של  השחורים.

אומת האיסלאם מציגה היהודים כסוחרי עבדים

מקורות מהתנ"ך

בתנ"ך ניתן למצוא נישואים מעורבים ראשונים בין יהודי לאשה שחורה, ובדרג הגבוה ביותר: משה רבנו נשא אישה כושית. כמו במקרים רבים בימינו, גם אז הנישואים בין הגזעים עוררו את חמת המשפחה – אהרן ומרים אחי משה זעמו.  בהופעה נדירה כמגן הפוליטיקלי קורקט העניש אלוהי התנ"ך את מרים בצרעת, והביא את הויכוח לסיומו (במדבר י"ב). יצוין שתיאור זה של הסיפור, אף שהוא ברור מהטקסט, לא התקבל על דעת המפרשים, שנישואי משה עם כושית כנראה עלו על סף הסבל שלהם, והם הסבירו ש"כושית" זהו כינוי אלגורי ליופיה של ציפורה בת יתרו, אשתו הידועה זה מכבר של משה, וזעמה של המשפחה נבע דווקא מהתנזרותו של משה מיחסי אישות איתה. לעומת הכושית אשת משה, שצבע עורה שנוי במחלוקת, אין מחלוקת על גזעו של שחור תנ"כי נכבד אחר, עבד מלך הכושי, שהציל את חייו של ירמיהו הנביא. דמות חיובית שחורה זו עוררה בחז"ל התפעמות ועל כן פסקו שהוא מהצדיקים שנכנסו לגן העדן עוד בחייהם. אגב, זו קבוצה שזכתה לתהילת עולם באחת מסצינות הסרט "חגיגה בסנוקר" בשל התמיהה שעוררה בחכם חנוכה – "מה, עוד בחייהם נכנסו ככה חופשי?!".

גזענות של פעם והיום

לעומת גישתו החיובית של התנ"ך, מאוחר יותר, בימי הביניים, הגזענות חלחלה לספרות היהודית.  בפרט ניתן למצוא אותה ברמב"ם שדעתו על השחורים שילבה בין אנתרופולוגיה לזאולוגיה: "והכושים…  אין אלה לדעתי בדרגת האדם, והם מן דרגות הנמצאות למטה מדרגת האדם ומעל לדרגת הקופים". הרמב"ם מנמק את תיאורו בכך שהכושים, כמו קבוצות אתניות אחרות, נטולים לדבריו אמונה דתית כלשהי. במידה מסוימת הנימוק הזה מקהה את עוקצה של הגזענות. ייתכן מאוד שקבלת עולן של הנצרות או האיסלאם בידי השחורים היו משנות את דעתו של הרמב"ם בנושא, והוא היה משווה אותם לגויים אחרים.

השחורים בזמננו אכן משתייכים על פי רוב לדתות המונותאיסטיות.  הפעילות המסיונרית באפריקה הפכה את רוב שחורי היבשת לנוצרים, ולאחר מותו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני אף הועלתה האפשרות, שלא התממשה לבסוף, שממשיכו יבוא מאפריקה.  הארכיבישופים השחורים דווקא נוטים להביע עמדות שמרניות יותר מעמיתיהם מאירופה ומצפון אמריקה, מאחר שהם מושפעים פחות מהם ממגמות של ליברליזציה וחילון. אולי הרמב"ם היה רואה את דתיותם האדוקה באור חיובי, לעומת המתירנות של הדת באירופה. כך התפלגה הכנסייה האנגליקנית על רקע היחס להומוסקסואליות. הפלגים האפריקניים שלה נקטו בעמדה השמרנית יותר שהוקיעה הכרה בזוגיות חד מינית, למעט הפלג הדרום אפריקני שהושפע מרוחו הנאורה של הארכיבישוף דזמונד טוטו. בארצות הברית רוב השחורים הם פרוטסטנטים ויש מהם גם מוסלמים רבים. אחד הזרמים הפופולאריים הוא הנצרות הפנטקוסטית, שסימן ההיכר המובהק שלה הוא הדיבור בלשונות זרות ולא ידועות לדוברן במהלך הטקס הדתי. בהאיטי ובמערב אפריקה הנצרות מעורבת לעתים קרובות עם פולחנים אפריקניים מסורתיים הידועים כוודו.

לא רק העדר הדת של השחורים בני זמנו הביא להתייחסותו של  הרמב"ם אליהם כאל שוכני גן חיות פוטנציאליים. הוא הושפע מתיאוריית האקלימים היוונית, לפיה בני האדם הנמצאים באזורי הארץ הרחוקים נחותים. מלים לא נעימות על השחורים, בתקופה מאוחרת בהרבה, כשאזורי מגוריהם כבר לא נחשבו רחוקים כל כך, נכתבו בידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק. "מרבית העבדים היו תמיד מבני חם", הוא מציין, ומסביר זאת בכך שבגזעו "תתגבר אותה השפלות ודלדול הכוחות הרוחניים המביאים לידי עבדות", אך אין זה רע כל כך – מאחר שמוטב "לירודים שבבני אדם… להיות עבדים לאנשי מעלה".

חובות הברכה

האדם השחור מוזכר בהלכה הרבה בהקשר לחובה לברך. מי שרואה אדם שחור צריך לברך "ברוך משנה הבריות", כפי שמברכים כשרואים ננס, לבקן או מי שבטנו גדולה באופן מפלצתי. ברכה זו מעטים מברכים כיום, אולי מחמת העלבון שהמשונים עלולים להרגיש, אם כל הנתקל בהם ימלמל את משונותם, ואולי אף, כדרכם של מברכים, יצפה מסביבתו לומר אמן. אכן, כל זה באדם שחור שנולד לאב לבן, אך אם רואים כושי שנולד לכושי, מסביר רבי יעקב חגיז, כבר אין לברך על שינוי הבריות, כי זה טבעו של עולם, ששחור יוליד שחור. ומה, תוהה רבי יעקב חגיז, קורה כששחור הוליד לבן, מה מברכים כשרואים את הילד הלבן? ובכן, אז יש לברך "ברוך הטוב והמטיב".

אלו שהם גם וגם

היהדות מתייחסת לאדם השחור כאל גוי, ולא סתם כאל גוי, אלא כאל המשונה ואולי אף הנחות שבגויים. אולם יש שחורים שהם יהודים לכל דבר מבחינת ההלכה. המועמדים הידועים ביותר לתואר זה הם יהודי אתיופיה, שהועלו לארץ בשנות השמונים והתשעים. אבל קיימים גם יהודים שחורים ממוצא לא אתיופי, חלקם התגיירו, בחלקם התמזג דם יהודי עם דם שחור.  בתחומי הכתיבה, הבידור והספורט, בעיקר בארה"ב ובבריטניה, פעילים שחורים יהודים לא מעטים, חלקם שומרי מצוות. אחרי בחירתו של ברק אובמה לנשיא ארה"ב גילתה העיתונות שבן דודה של אשתו, אדם שחור כמוה, הוא גר, יהודי חם ורב קהילת יהודים שחורים.

בחוצות השכונות החרדיות בירושלים מפורסמות מודעות המשווקות את הרצאותיו של נתן גמזדה, גר חרדי, שהוא צאצא למשפחת מלוכה אפריקנית מסווזילנד. לגמזדה אין קושי להצדיק טקסטים ביהדות שמתארים את השחורים בצורה מעליבה. הוא מאמין שההתייחסות השלילית הזו נובעת מהחושניות הטבועה באופי השחור, והיהדות לא אוהבת חושניות מופגנת מדי.

יהדות אתיופיה

מדינת ישראל העלתה לתחומיה במהלך השנים עשרות אלפי בני "ביתא ישראל" מאתיופיה. בשנות השבעים התנהל ויכוח על יהדותם. הרב עובדיה יוסף הכריע את הכף ופסק לטובתם. בעקבות החלטתו הועלו יהודי אתיופיה לארץ במסגרת חוק השבות. ליתר ביטחון הנהיגה להם הרבנות גיור לחומרה. לעמדתו של הרב עובדיה התנגדו חלק מהפוסקים החרדים האשכנזים. הם סברו שאפילו גיור לא יועיל ליהודי אתיופיה, כי ייתכן שהם ממזרים. באופן פרדוקסלי, דווקא אם יהודי אתיופיה הם יהודים כשרים מדורי דורות, צאצאי שבט דן, ההלכה מחמירה איתם. כיהודים הם עלולים להיחשב ממזרים, כי לקידושים שערכו באתיופיה היה תוקף, אך סביר שהגירושים שלהם לא נעשו על פי ההלכה הרבנית, שעליה לא ידעו דבר. לעומת זאת, אם היו גויים, גם לנישואיהם לא הייתה תחולה וגיור יכול להכניסם לקהל ישראל ללא קושי וחששות.

עוד פרדוקס הקשור בחריצת דינה של יהדות אתיופיה הוא שפוסקים טהרנים ושמרנים שהטילו ספקות במוצאה הסתמכו, דווקא הם, על חוקרים שגם להם עמדה סקפטית בנושא ואינם סבורים שבני ביתא ישראל הם צאצאים אותנטיים של העם היהודי, ואילו הרב עובדיה יוסף שנקט עמדה נאורה יותר והכליל את ביתא ישראל בעם היהודי היה צריך לשם כך לבטא זלזול בממצאי המחקר המדעי הסותרים לדעתו ולהתלונן על העמדת "עדות גאוני עולם" מול "חוקרים אשר דבריהם מהבל ימעטו".

בתחילת המאה הועלו, בתמיכתו הנלהבת של ראש הממשלה אריאל שרון, גם מומרים נוצרים מאתיופיה, בני הפלשמורה. לקהילות הרפורמיות הליברליות בארה"ב האפשרות לשלב בין ציונות לבין אהדה לשחורים הייתה פיתוי שאין לעמוד בו והם הפעילו לחץ גדול להעלותם. החרדים האשכנזים היו נלהבים פחות ושפכו קיתונות של רותחים על ש"ס, שתמכה בהעלאת הפלשמורה ואולי ציפתה גם לעשות הון אלקטורלי בקרבם.


לקריאה נוספת:

נכנסו לגן העדן עוד בחייהם – מסכת דרך ארץ פרק א

 הרמב"ם ושחורים – מורה נבוכים, חלק ג, פרק נא, תרגום הרב יוסף קאפח

 תאוריית האקלימים – ראה אברהם מלמד, היהפוך כושי עורו, זמורה ביתן, 2002, עמ' 165

 הרב קוק ושחורים – אגרות הראיה, חלק א, סימן צ

 ברכת משנה הבריות – שולחן ערוך אורח חיים, סימן רכה, סעיף ח

 ברכה על אדם שחור – שו"ת הלכות קטנות, חלק א, סימן רמ

 פולמוס העלייה האתיופית – שו"ת יביע אומר, חלק ח, אבן העזר, סימן יא; שו"ת ציץ אליעזר, חלק יז, סימן מח

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1219955 – קהילה גדלה של אפרו אמריקנים יהודים בברוקלין

מודעות פרסומת