הצל הוא המקום אליו לא מגיעות קרני האור, חשוך, נסתר, סמל אוניברסלי לאפלה, בסרטי מתח כמו גם בפסיכולוגיה היונגיאנית. בעיניים רציונליות זו תופעה פיזיקלית תמימה, נטולת נזק, שנובעת מהגאומטריה של קרינת האור. אולם המקובלים התייחסו לאימת הצל ברצינות רבה, ומצאו בו את הסוד הקודר ביותר לכל אדם חי: זמנו הבלתי נמנע של המוות.
לפי הרמב"ן ומקובלים אחרים, ישנה דרך שבאמצעותה יכול אדם לדעת האם הוא צפוי למות בשנה הקרובה. בליל הושענא רבה, הלילה שלפני שמיני עצרת, החג שמסיים את סוכות, מפגין צל הירח גחמה אכזרית צופה למרחוק. באותו הלילה לא יראה אדם שעתיד למות את הצל של ראשו. מי שאינו מפחד להביט נכוחה בעתיד, גם אם הוא עגום, יבחן באותו לילה היטב את מה שמספר לו הצל, ולא בהכרח אלו דברי נחמה.
מבחן הצל מבשר החיים והמוות לא נותר בספרי מיסטיקה אזוטריים, אלא מוזכר בקודקס הסמכותי של היהדות, בשולחן ערוך, אם כי שם מצוינת גם הדעה הסקפטית יותר, הסוברת שמוטב שלא לחקור עתידות.
בחוג הימי ביניימי של חסידי אשכנז היו נוהגים לצאת לקראת הירח עטופים בסדין, להתפשט ממנו, ולהתייצב ערומים אל מול אור הלבנה. לא היה זה טקס פאגאני חלילה, אלא בדיקה כמו רפואית, כמו ללכת לרופא עור בימינו. החסידים בחנו באופן מדוקדק את איברי הגוף, האם צילם מופיע. הם לא הסתפקו בצילו של איבר אחד. צל הראש קובע אם האדם יחיה או ימות, אבל גם לשאר האיברים יש סיפור לספר, מוצפן בסימבוליקה פשטנית למדי. אם יחסר צל אחד מאצבעות האדם – זהו סימן למוות של קרוב. צל חסר ביד ימין צופן רעות לבנים הזכרים, וצל נעלם ביד שמאל מרמז על הבנות. באופן כללי, איבר שצילו אינו מושלם, הוא איבר עם פרוגנוזה להרבה ייסורים בשנה שלאחר מכן. ניתן לשער שבדיקת האיברים לאור הירח הייתה חוויה לא קלה ללוקים בהיפוכונדריה מיסטית. המקובל האיטלקי רבי מנחם הרקנאטי טען שמבחן הצל תקף גם לבעלי חיים. שמועה שמע שאפילו עופות יעבירו לילה לפני שחיטה ללא צל.
מה הדרמה שמאחורי ליל הצללים? על פי הקבלה, עד חצות ליל הושענא רבה נחתמים הפתקים המכילים את גורלות בני האדם למשך השנה הקרובה. לפיכך הצל נוהג מנהג סינדרלה ומגבש את צורתו הסופית ללילה רק מחצות והלאה. למחרת יימסרו הפתקים לביצוע המלאכים. בשל גורליותם מקובל בין חברים ערב הושענא רבה איחול ל"פתק טוב".
ליל חיתום הגורלות לא מוצא את יראי השמים אדישים. הם נוהגים לבלות אותו בלימוד תורה שקדני. בכך מקביל לילה זה לליל שבועות, שגם בו קיים מנהג דומה של לימוד תורה לאורך הלילה.
העובדה שהדין נחתם בהושענא רבה על פי הזוהר נדמית כסותרת את דברי התורה כי כבר ביום הכיפורים, הקודם אחד עשר ימים להושענא רבה, מתכפרים החטאים. המעטת סופיותו של יום הכיפורים כיום דין היא אחת המוזרויות של הזוהר, שמתנגדי הקבלה השתמשו בה כדי להוכיח שהוא סותר את עיקרי הדת. בפועל המאמינים מראים יכולת יפה להסתגל לאינפלציה של ימי דין, ולהתייחס לכל אחד מהם בכבוד הראוי. כל יום דין מהווה הזדמנות מחודשת להשתכנע שאלוהים באמת סולח. ואפילו במקרה הרע, כאשר בליל הושענא רבה עצמו הסימנים מעידים שאינו סולח, מוקדם לתפור תכריכים. הרקאנטי מנחם אומללים שאיבדו את הצל של עצמם בלילה הלא נכון בהעידו שיש אנשים שאחרי שלא ראו צל בליל הושענא רבה, הכו על חטא, חזרו בתשובה, וצלם שב ללוותם עוד באותו הלילה. אלוהים נתן צ'אנס נוסף.
לקריאה נוספת
רמב"ן, במדבר יד ט
מבחן הצל – רמ"א שולחן ערוך אורח חיים סימן תרסד, סעיף א
ישראל וינשטוק, במעגלי הנגלה והנסתר, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ל, עמ' 253, 256. בספר נידון באריכות מנהג ההסתכלות בצל.
רקנאטי על התורה, פרשת שלח
הרב פנחס זביחי, שו"ת עטרת פז, חלק ראשון – כרך ג, אבן העזר, מילואים יב, עמ' רצב
תמונת הצל על החוף – מקור בויקיפדיה
יהודים על הירח 
תמיד הסתכלתי על הושענא רבא כעל "יום שישי ה13" של היהודים. כל האמונות המיסטיות, שלא היית מעלה אותן על בדל שפתך, קמות לתחייה ביום הזה, שבו שום דבר לא מוזר. פתקאות, מלאכים, חביטת ערבה ועוד. אציין שהיו חסידויות שנהגו לדחות את התשליך של ראש השנה עד ליום הושענא רבא, תוך כדי אמירת "לעילא ולעילא" ו"עושה השלום" בתפילה, כך שמבחינת לוח השנה העברי, יש 11 ימי תשובה לא רצופים: א' תשרי עד י' בתשרי וכ"א בתשרי, הלוא הוא הושענא רבה.
מעניינת ההקבלה ליום שישי ה-13. גם המנהגים החסידיים שתיארת מאוד מעניינים.
תיקון ביבליוגרפי קטנוני: שמו של מחבר 'במעגלי הנגלה והנסתר' (ולא הנסתר והנגלה) הוא ישראל וינשטוק (ולא יאיר).
תודה על התיקון! לכבוד הוא לי לקבל תיקון ממך. מן הסתם הבחור הזה הסתנן לתודעתי – http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8_%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%95%D7%A7
מעולם לא ידעתי על זה
אומרים אצלינו יהי רצון שאחר צאת הלבנה בליל הו"ר אבל לא ידעתי על ענין הצללים
ואגב יש לי נטיה מוזרה (ולכאורה אני לא היחיד……) שהגם שאני יודע שאלו אמונות טפילות ואין לזה שחר אני מאמין לזה(ולא רק לזה) באיזה מידה
ותודה על הכתיבה המואצת שלך
המשפט המפורסם אומר:״אני לא מאמין באמונה הטפלה הזו, אבל אומרים שזה עובד גם כשלא מאמינים״. אני מניח שחלק נכבד מבני האדם מרגישים אמביוולנטיות כזו, לפחות לגבי אמונות שרווחות במעגל החברתי הקרוב אלינו.
משפט זה מיוחס למקס פלאנק, הפיזיקאי הדגול, בתשובה לשאלה מדוע תלה פרסת סוס בפתח ביתו.
באמת מקס פלנק? שמעתי גם ייחוס לאינשטיין, אבל רוב הציטטות שמיוחסות לו מפוקפקות.
כל ציטטה שמכבדת את עצמה ומחפשת שידוך טוב מייחסת את עצמה לאיינשטיין… 🙂
תודה רבה על עוד פוסט מרתק. זהו ללא ספק הבלוג העברי האהוב עליי.
תודה. זו מחמאה ענקית!
מעניינת ההתכתבות עם הפסיכולוגיה היונגיאנית. "הצל" היונגיאני הוא אותם חלקים אפלים באישיות, שאותם אנחנו מנסים להסתיר אפילו מעצמנו – בדיוק אותם חלקים שבגינם אנחנו עלולים להיענש. ואולם גם יונג מאפשר לאדם "כפרת עוונות". בתהליך שאותו כינה אינדיבידואציה, האדם נעשה מודע לחלקים הנסתרים שבאישיותו, מתמודד איתם ומשלים עם תכונות ותחושות שסירב לקבל בעצמו קודם לכן. ביהדות האל הוא ששופט את הצללים שבתוכנו וסולח לנו. אצל יונג האדם עצמו עושה זאת, ומוצא מקום בליבו לסלוח לעצמו.
לא חשבתי על זה. יפה ההקבלה בין האל הסולח לאדם הסולח לפי יונג.
האם בסדין הזה גם כן יש חור…?
התפתחות הרעיון של הפתקא בהושענא רבא הוא, כמדומה, מתוך הרצון להמשיך את אורות יוהכ"פ עמוק יותר לתוך השנה. להרחיב את היריעה עוד, שלא ייגמר מהר. בדיוק כמו ה"יהי רצון"ים שהנהיגו המקובלים. ולא במקרה הכל יוצא מאותו מקור רוחני.
מעניין שבדיוק בסוכות הזה הראה לי חבר את המנהג כפי שהוא מופיע בטור. הכרתי אותו לפני כן מן הגמרא, אבל לא ידעתי שנהגוהו דווקא בליל הושענא רבא. בגמרא כמדומה שמסופר שנהגו כן בר"ה.
תודה על רשומה מעניינת, גם אם קצרה מהרגלך.