בספר בראשית יוסף, בנו של יעקב מרחל, אשתו השנייה, האהובה והטרגית, עולה על בימת התנ"ך כאדון הגדול של החלומות. יוסף התרברב בחלומות שחזו לו גורל מפואר שבו השיבולים או גרמי השמים שסימלו את משפחתו השתחוו לו. חלומות אלו, בנוסף ליחס המפנק של אביו כלפיו, השניאו אותו על אחיו, והובילו לחטיפתו בידיהם ולמכירתו לסוחרי עבדים שהביאוהו למצרים. גדולתו במצרים הגיעה בזכות חלומות. הוא הצליח לפתור את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים ומאוחר יותר פתר את חלומותיו של פרעה לשביעות רצונו, חזה את שנות השובע ואת שנות הרעב המתרגשות על הארץ, וזכה לקידום מהיר בחצר המלך.
בסיפור יוסף משתקפת אמונה מקראית שחלום אינו ערבוביה חסרת משמעות של אסוציאציות, אלא פתח, אומנם מעורפל, לראיית העתיד. החלומות לא רק חזו את העתיד, אלא בעצם הופעתם חוללו שינויים מרחיקי לכת והיוו נבואה שמגשימה את עצמה. אלמלא היה חולם יוסף על גדולה, לא היה מעורר קנאת האחים. אם לא היה מעורר קנאת האחים, לא היה מגיע למצרים. אם לא היה פותר חלומו של שר המשקים, לא היה נודע שמו לפרעה. אם לא חלומותיו של פרעה שפוענחו על ידו, לא היה נעשה שם למושל.
לחלומות עוד הופעות רבות במקרא. חלומו של יעקב על סולם שבו עלו וירדו מלאכי אלוהים אפילו זכה לכמה התייחסויות מוזיקליות בזמר העברי. בחלום זה נגלה אליו אלוהים והבטיח לו ולצאצאיו את ארץ ישראל (בראשית כח) .
דורות רבים אחרי יעקב ביקש בחלום שלמה מאלוהים חכמה לשפוט את העם. העם נוכח לגלות שהבקשה עלתה יפה, כששלמה הצליח להכריע בצורה מבריקה בין שתי נשים שתבעו תביעת אמהות על אותו תינוק, במה שנודע לדורות כ"משפט שלמה" (מלכים א ג). אליפז, אחד משלושת חבריו של איוב, שבאו לנחמו אחרי האסונות שפקדו אותו, הסתמך על התגלות נבואית בחלום כדי להאשים את איוב בצרותיו (איוב ד) , אך בסוף הספר מתברר שהחלום כיזב, והדברים שיצאו מפי אליפז כלל לא מצאו חן בעיני האל (איוב מב ז). ספר דניאל סובב כולו סביב חלומות ופתרונותיהם. במשך עשרות דורות שקדו עליו פרשנים, כפי שראינו כבר בפוסט אחר – אפילו הפיזיקאי אייזיק ניוטון ביניהם, מתוך אמונה שסודות הגאולה ועיתויה מצויים בחזיונות הלילה המעורפלים שמתוארים בו. ניוטון הסיק מספר דניאל שסוף העולם יגיע בשנת 2060. עם קצת מזל, יש לקוות שלפחות חלק מקוראי הבלוג יהיו נוכחים אז לגלות אם החלום אליבא דניוטון בישר אמת.
מה מספר החלום?
האמונה שבחלום מצויים סודות שיש לפענח קיימת עד היום בפסיכולוגיה. זיגמונד פרויד סבר שהחלום מספק פתח למתרחש בתת מודע, החלק היצרי והמודחק של נפש האדם. קרל יונג ראה את החלום כמסר מעולם של סמלים אוניברסליים קדומים, ארכיטיפים, המשותפים לכלל האנושות. ההבדל העיקרי בין החלום הפסיכואנליטי לחלום הדתי הוא שהחלום על פי הפסיכואנליזה מביא מסר מהעבר, ואילו החלום על פי הדת מביא מסר מהעתיד.
ברוח זו, ההלכה היא שאדם שחווה חלום רע צריך לצום, מתוך אמונה שהתענית תמתיק את הרעה הממשמשת לבוא. צום החלום הוא בעל עוצמה בלתי רגילה. שלא כמו תשעה באב וצומות אחרים, שאם נפלו על שבת, דוחים אותם מפני קדושתה של השבת, על חלום מותר לצום אפילו בשבת. ההיגיון שמאחורי ההלכה הזו הוא שכל עוד לא צם, אדם מרגיש שגזר הדין של החלום עדיין מרחף מעליו, נפשו לא רגועה, הוא מתייסר, והשבת נהרסת לו בכל מקרה. להיתר הצום בשבת יש עוד טוויסט. מי שצם בכל אופן פגע בחובת עונג שבת, ולכן צריך לצום גם ביום ראשון כדי לכפר על כך.
השאלה הפילוסופית הנצחית המלווה את החלום היא היחס בינו לבין המציאות. באיזה מובן המציאות אמיתית יותר ממנו, אם בכלל. החכם הסיני צ'ואנג צו חש את הדילמה הזאת אחרי שהתעורר מחלום שבו היה פרפר במעופו. הוא תהה האם הוא אדם שחלם שהוא פרפר או פרפר שחולם שהוא אדם. ההלכה, להבדיל מפילוסופים, מעולם לא התקשתה למתוח קו בין בני אדם לפרפרים, ובכל אופן גם היא מאבחנת, במקרים מסוימים, זליגות מהחלום אל המציאות. כך אדם שנודר נדר בחלום, מחויב לקיים אותו, לפחות לפי חלק מהדעות, גם אחרי שיתעורר. אדם שבחלומו הפך למנודה, סיוט של כל יהודי שהוא חלק מקהילה דתית, חייב לעבור טקס בהול של התרת הנידוי בידי עשרה יהודים יודעי תורה לפני שיוכל להיחשב שוב לאדם מן הישוב. לא רק זאת, אלא שאפילו אם הנידוי אירע בחלומם של אחרים, הוא עדיין דורש התרה. אין ספק שזהו דין מעיק בצורה יוצאת דופן, מאחר שהוא הופך אדם לתלוי בגחמות השינה של אחרים, אם הם חולמים על נידויו מן הקהילה.
החלומות המוזרים והטובים
התמודדות מעניינת במיוחד יש לתלמוד עם פתרון חלומות. התלמוד מתאר רשימה של חלומות מוזרים במיוחד, שנראים ממש כאילו באו מתוך הפינות האפלות ומלאות התשוקה של הנפש שמאפיינות את החלום הפרוידיאני, ואת כולם הוא מסביר בצורה מעודדת וחביבה להפתיע (ברכות נו ב)
מי ששכב עם אמו בחלום, מי שראה את עצמו שוכב עם אחותו – אלו יצפו לחוכמה. מי שראה את עצמו שוכב עם אשת איש, מובטח לו שהוא בן עולם הבא. למי שחושב שזהו תמריץ להגות בנשותיהם של גברים אחרים, בתקווה שהפנטזיה תחלחל לחלום ותבטיח בשורות טובות בחיים שאחרי המוות, התלמוד מבהיר שפיתרון החלום הוא חיובי רק אם מדובר באשת איש שלא הייתה נושא למחשבה בשעות הערות. מרחיק לכת ככל שהדבר יהיה, יש אפילו פתרון לחלומו הביזארי של מי שחלם ששכב עם אווזה. הוא צפוי לעלות לדרגת ראש ישיבה. קל לשים לב שהחלומות, כמו כמעט כל הדברים האחרים בתלמוד, מתוארים מנקודת מבטו של חולם גברי.
הרב יהודה פתיה, מוציא דיבוקים ופותר חלומות מפורסם בירושלים של תחילת המאה ה-20, עוקב גם הוא אחר הדרכים שבהן מתקשר החלום עם המין. לפי "מנחת יהודה", חיבור שלו שכולל פענוחי חלומות לצד סיפורים על שדים ורוחות, מי שחלם על תפילין של ראש קשורים על הזרוע, ותפילין של יד קשורים על הראש, חלום שמסמל היפוך, הוא כנראה מי שמקיים מין אנאלי, דבר מותר לפי ההלכה, אך מגונה ביותר לפי הקבלה. בחלום אחר, שלוש תולעים שיוצאות מהירך רימזו על מין עם שלוש ערביות.
מול הגישה שמייחסת לחלומות משמעות רבה מופיעים גם קולות אחרים. כמה מהחכמים קבעו כי "דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים", וסירבו בעקשנות להתייחס לדברים שהופיעו בחלום.
חלומות בהזמנה
יש רבנים שלא הסתפקו במה שהחלום מגלה ביוזמתו, ועמלו על טכניקה מאגית שתביא חלומות בהזמנה, ועימן ידע חדש מופלא שלא ניתן להגיע אליו בדרכים אחרים. זו היא "שאלת חלום", העלאת שאלה וציפיה שהתשובה לה תגיע בחלום. אחד הפוסקים בימי הביניים, רבי יעקב ממרויש, כתב ספר שלם של תשובות הלכתיות שהתבססו על תשובות שהגיעו אליו בדרך הזו. דרך הפסיקה הזו מאוד יוצאת דופן. הכלל המקובל הוא שההלכה נקבעת על ידי משא ומתן אינטלקטואלי בין בני אדם, לא בהוראה משמים. הכלל הזה הובהר היטב בדיון המפורסם על "תנורו של עכנאי". בהתאם לכך, פסיקותיו של רבי יעקב ממרויש אכן לא הוכרו כמילה האחרונה למרות הייחוס השמימי שנתן להן, ובכל אופן הן זוכות ליחס של כבוד.
מעשיה יהודית יפה נסובה סביב מידע מסוג אחר שהושג בשאלת חלום. צדיק אחד רצה לדעת מי יישב לצידו בגן עדן, שאלה שהיא למעשה בקשה לקבל ציון על הישגיו הרוחניים, בבחינת אמור לי מי שכניך ואומר לך מי אתה. בתשובה, הראו לו בחלומו בחור שלא הכיר, שוכן במרחקים, והוא מיהר לצאת לתור אחר אותו עמית לדרגה הרוחנית. נכונה לו הפתעה לא נעימה – התברר שמושא חיפושיו ידוע ברבים כטיפוס מפוקפק, הנוהג בצורה מעליבה ובוטה, ובעיקר מתייחד במנהג בזוי במיוחד: הוא רגיל לבלות את לילותיו עם זונות שיכורות. כפי שאפשר לתאר, הגילוי הפיל את הצדיק לקרשים. האם הקדיש עמל חיים שלם של תורה ומצוות בשביל להעביר את האלמוות בריחות בית בושת? אולם כשהוא התאושש וחקר את השכן לגן עדן לעומק, התברר שהאמת שונה מאוד ממה שנדמה. אין מדובר בצרכן של שירותי מין, אלא להיפך: במי ששומר על תומתן של הזונות במהלך הלילה, ושוכר אותן כדי למנוע מהן ומלקוחותיהן לחטוא. המסקנה שאליה מוביל הסיפור היא שבעולם השקר שבו אנו חיים, האמת לא מצויה במה שיודעים הבריות, אלא במה שמיידע החלום.
לקריאה נוספת
סיפור יוסף והחלומות מצוי בבראשית, לז, לט – מא
תענית חלום – שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רפח, סעיפים ד-ה; ט"ז שם
דיני חלומות – אנציקלופדיה תלמודית, כרך ז, ערך דברי חלומות, פרקים ג, ד
פתרון חלומות – הרב יהודה פתיה, מנחת יהודה, פרשת מקץ
חוסר אמון בחלום – אנציקלופדיה תלמודית שם, פרק א
על שו"ת מן השמים – ראה אצל הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, אורח חיים, סימן מא, סעיף כא והלאה
"שכן בגן עדן" – ניתוח מפורט מאוד של הסיפור מצוי אצל תמר אלכסנדר, '"שכן בגן עדן" בספר חסידים; סיפור עממי בהקשרו העיוני', מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, א (תשמ"א), עמ' 78-61
יהודים על הירח 