להרים כוסית עם חילוני

בחמישה בנובמבר 1995, למחרת רצח ראש הממשלה יצחק רבין, ההלם והתדהמה אחזו גם בעיתון החרדים "יתד נאמן". בתקופה שלאחר מכן יקדיש העיתון את עמודיו בכדי ללעוג לאבל הציבורי ולנוער הנרות, אבל התגובה הראשונית ביטאה  זעזוע עמוק. מאמר המערכת של העיתון הוקיע את "הרצח המחריד" וקרא לשיבה לדרך היהודית השורשית "בה מעשים מזוויעים מעין אלו אינם קיימים".

שמונה עשר דבר

אורח החיים שמקדם "יתד נאמן" הוא שקידה בלתי פוסקת על התלמוד עם מפרשיו. לאור זאת ניתן היה לצפות מעורכיו לגלות בקיאות רבה יותר במהמורותיה של הדרך היהודית השורשית, כפי שהן מתוארות במקורות המסורתיים עצמם. מתברר שאלימות פוליטית רצחנית דווקא לא נעדרה ממנה. כמה מהאיסורים ההלכתיים שנשמרים גם בזמננו בקפדנות על ידי דתיים מקורם בהלכות שהתקבלו, כפי שמעיד התלמוד הירושלמי, בכפייה בסיוע אלימות ורציחות. בימי שנאת החינם של שלהי בית שני, התעמתו המתונים והרדיקלים, בית הלל ובית שמאי, בשאלת היחס כלפי הגויים. בית שמאי תבעו התרחקות טוטאלית מהנוכרים. כפי שמתאר זאת התלמוד הירושלמי, הם היו הורגים בתלמידי בית הלל, בעלי הנטייה האוניברסלית וההומאנית יותר, וכך הצליחו לכפות שמונה עשרה גזרות, "שמונה עשרה דבר", שביטאו את השקפותיהם הקיצוניות בגנות קשרים עם גויים.

הגזרות אמנם נכפו באלימות האיומה של אותה תקופה, אך השפעתם לא פגה עד היום. לפי התלמוד, אפילו אם אליהו הנביא יבוא באחרית הימים וידרוש לבטלם, לא יישמעו לו (עבודה זרה לו א). אצל פוסקי ההלכה, העובדה שנכתבו בדם רק הוסיפה לכוחם. גם אצל עמים אחרים אירע שבתום עימות פנימי עקוב מדם, הצד המנצח ערך שינויים נרחבים בספר החוקים, ששרדו לדורות, מבלי שאיש יעז לגעת בהם יותר, כמו למשל התיקונים לחוקה האמריקנית שביטלו את העבדות והבטיחו שוויון לשחורים, תיקונים שהתקבלו אחרי מלחמת האזרחים בת שש מאות אלף ההרוגים.

גזירת היין

אחת הגזרות המשמעותיות ביותר בין ה"שמונה עשר דבר" קבעה שאין לשתות מיין של גויים, המכונה "יין נסך". האיסור המקורי קבע שיין כזה אסור רק כאשר יש חשש שנעשתה בו עבודה זרה. כחלק מגזרות בית שמאי הוא הורחב כך שיחול על כל יין של גויים. הסיבה לכך הייתה החשש שהשתכרות במסיבות יין משותפות ליהודים ולגויים תוביל ליחסי מין בין היהודים לבנות הגויים. מכיוון שהחשש הוא מקשר עם בנותיו של גוי, עולה מאליה השאלה מה קורה לגבי יין של גוי שהתברך רק בבנים, או שאין לו ילדים בכלל. השאלה נדונה על ידי פוסקי ההלכה, והם הכריעו שהאיסור חל לגבי כל הערלים כולם, עד כדי כך שאפילו מגע של תינוק לא יהודי בן יומו ביין – די בו כדי לפוסלו, אף שיידרשו עוד הרבה שנים עד שלתינוק יהיו בנות כשירות לנישואים שייצרו איום של התבוללות.

אחר שהוסכם שמגע של גוי עם ידו אוסר את השתייה התפלפלו חכמי ההלכה ארוכות על סוגים שונים של מגע עקיף – גוי שהכניס יד עם כפפה לתוך חבית יין, נגע ביין עם הרגל, נענע אותו או אפילו ירק לתוך חבית היין. האם סוגי המגע האלו אוסרים את היין או לא. כן הם תהו האם אסור רק לשתות מהיין או שמא אסור גם להפיק ממנו הנאה בכל דרך. היה אפילו דיון מה קורה כאשר יהודי נופל לבור גדול של יין, וגוי תופס אותו ומחלץ אותו משם, האם גם אז מגע הגוי אוסר את היין.

חוקר ההלכה, חיים סולובייצ'יק, טוען שהסלידה מהיין הנוצרי הייתה הסיבה לכך שיהודי אירופה פנו לעסוק בימי הביניים בהלוואות בריבית. מצד אחד, ההלוואות שנתנו אשראי לתעשיית הכרמים היוו דרך עקיפה לעסוק בסחר המרכזי שהניע את הכלכלה באותם ימים, הסחר ביין. מצד שני, כך לא נדרשה התעסקות עם חביות היין הטמאות עצמן.

חילוני דינו כגוי?

איסור יין הנסך קפץ מדרגה נוספת ומשמעותית מאוד כאשר נקבע כי יהודי מחלל שבת נחשב כגוי לעניין זה וגם מהיין שלו אסור לשתות. זאת אף על פי שבוודאי מותר להתחתן עם בנותיו של מחלל שבת, אם הן עצמן שומרות מצוות, ואין הוראה להתרחק מהן. בהתאם לדינים אלו, בעלי יקבים חילוניים שמעוניינים בהכשר ליינותיהם צריכים לקבל על עצמם שלא לגעת בהם בשום צורה, כתנאי לכך. יינן חילוני ביקב כשר שמעוניין לעמוד על טיב תוצרתו צריך לבקש מאדם שומר שבת לשאוב עבורו את היין מהחבית, חוויה שעלולה להעכיר את שלוות הנפש – במאמר שפרסם יעקב אור-יה בכתב העת יין וגורמה, הוא סיפר כי "פגש רבים וטובים בעולם היין הישראלי אשר חשו נעלבים ומושפלים מיחס הממסד הדתי אל יהדותם".

גם במפגש רעים, עלול חילוני שמכבד אדם דתי ביין להיעלב קשות אם האחרון יסרב לשתות ממנו, וינהג כהוראתו מודגשת סימני הקריאה של הרב שמואל אליהו:
"עם אלה שלא שומרים מצוות שותים רק קולה ומיץ תפוזים. לא שותים איתם יין !!" עם זאת, דתיים מתונים בדרך כלל אינם מקפידים על האיסור. וייתכן שיש להם הצדקה הלכתית לכך. ההשקפה המקובלת על רוב הציבור הדתי היא כי החילוניים הם בגדר "תינוקות שנשבו", וניתן להתייחס בסלחנות לאורח חייהם בשל העדר חינוך דתי הולם שיעמידם על דרך הישר ולראות אותם כמי שלא ממש אחראים לחילוניותם. אין לראותם כמומרים וכגויים. הרב עובדיה יוסף התחשב בשיקול זה והתיר להשתמש ביינו של חילוני. עם זאת הוא הגביל זאת לשומר מסורת שמחלל שבת בשל דוחק הפרנסה, בנוסח היהודים שהכיר בתקופתו כרב הראשי של מצרים בתחילת שנות החמישים. כך שמי שמתרועע עם אפיקורסים גמורים, מחללי שבת בלי להניד עפעף, ומרים איתם כוס של משקה, עדיין צריך לחפש הצדקה הלכתית אחרת.

פתח להתמודדות עם איסור יין הנסך נעוץ בכך שיין מבושל היה נדיר בתקופת חז"ל ולא נכלל בגזרתם על איסור יין הגוי. בביטאון תנועה להחזרה בתשובה, ניתנה עצה מה לעשות כאשר מזמינים משפחה חילונית הביתה לעשות שבת במגמה לקרבה לדת. יש לקנות יין מבושל, שנגיעת החילוני בו לא תאסור אותו. בכך יימנע הצורך המביך להקפיד על הרחקת החילונים מהיין, דבר שלבטח לא יסייע לקירוב הלבבות. למעשה, רבים מבין פוסקי ההלכה סוברים שאפשר לרתום לשירותיה של ההלכה את המדע האנטי בקטריולוגי ולהגדיר כל יין מפוסטר, שעובר חימום בטמפרטורה גבוהה, כמבושל ולפיכך נטול בעיית יין נסך.  מי יגול עפר מעיני לואי פסטר ויגלה לו עד כמה אפקטיבי התהליך שהמציא. הבעיה עם הכשרת המפוסטר היא שבניגוד ליין המבושל של תקופת חז"ל, שלא נכלל בגזירה מחמת נדירותו, היין המפוסטר של ימינו שכיח מאוד. על כן כמה מהפוסקים החרדים מפקפקים ביכולת הפסטור לנטרל גם את השלכותיו המזיקות של מגע הגוי והחילוני.

---

לקריאה נוספת

העימות בין בית שמאי לבית הלל – תלמוד ירושלמי, שבת פרק א הלכה ד

 י"ח דבר נכתבו בדם – תוספות גיטין לו ב, ד"ה אלא

 סיבות לאיסור יין נסך ונסיבותיו – אנציקלופדיה תלמודית, כרך כד, ערך יין של גויים

 חיים סולובייצ'יק, יינם, עם עובד, תל אביב תשס"ג, עמ' 79

על הרחבת איסור יין הנסך לחילונים – הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק א, יורה דעה סימן יא

 יין וגורמה, יולי 2006

 הרב שמואל אליהו – תשובה באתר כיפה, ט"ז בתמוז תשס"ב, http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=7735

 לדיון בנושא יין מבושל ופסטור, ראה בשו"ת יביע אומר, חלק ח, יורה דעה סימן טו

 תמונת שותי היין מוויקיפדיה