ארכיון רשומות מהקטגוריה "מספרים"‏

הכמיהה לשבע ולשלוש עשרה

היהדות מושמצת על כך שהיא מפלה נשים, מפלה גויים, מפלה נכים. הטענות בנושא ידועות ומוכרות, ועל חלקן עוד נרחיב את הדיבור כיד הטובה. מה שמפתיע הוא שהיהדות גם מפלה מספרים. יש מספרים שזוכים, מבלי שיובהר במה חטאו, ליחס חשדני ועוין. זאת לעומת מספרים אחרים, שהדת ממש מתמוגגת מהם.  המספר שבע הוא ללא ספק המספר האהוד ביותר ביהדות. היום השביעי הוא היום שבו שבת אלוהים ממלאכתו, והונצח לעד כשבת. פסח וסוכות נחגגים שבעה ימים. שבעה שבועות נמשכת ספירת העומר בין פסח לשבועות. השבע מכתיב את זמן השמיטה והשבע בריבוע את שנת היובל. גם בנסיבות עצובות, כשמאבדים קרוב משפחה, לא יושבים שישה ולא שמונה. יושבים שבעה.

שבעת ימי הבריאה - ספר משנת 1765

עניין השביעיות עובר לאורכה ולרוחבה של היהדות עד כדי כך שבחלק מחכמי התלמוד אחזה כמיהה כפייתית לראות שבע גם במקום שאינו. הם קבעו שגם התורה, הנכס הראשון במעלה של היהדות, צריכה להיות מחולקת לשבעה ספרים, לא לחמישה חומשים, כפי המקובל . החשבון האלטרנטיבי מתבסס על כך שספר במדבר בעצם מכיל שלושה ספרים נפרדים, שהאמצעי שבהם הוא פסוק בודד:"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך  ". הפסוק הזה מוקף נו"נים הפוכות מסתוריות, שמעידות על בידודו מהספר שלפניו ומהספר שאחריו. היו מקובלים שהאמינו שהפסוק האחד הקצר לא נבחר להיות ספר בפני עצמו סתם כך: בעתיד יתגלה שלצידו מצויים עוד המוני פסוקים שנותרו לעת עתה סמויים מעין .

המספר שלוש עשרה הוא עוד מספר שחביב על היהודים, אם כי לא כמו שבע. שלוש עשרה הוא גיל בר מצווה, שלוש עשרה מידות רחמים יש לאלוהים, ובמשנתו התיאולוגית של הרמב"ם קיימים שלושה עשר עיקרי אמונה. היחס היהודי לשלוש עשרה הוא תמונת ראי של הפחד והרתיעה שהוא מעורר אצל נוצרים, עד כדי שנבנים אצלם בניינים שיש בהם קומה שתים עשרה וקומה ארבע עשרה, ושום דבר ביניהם. שורש הסלידה הנוצרית משלוש עשרה נעוץ ביהודה איש קריות, הנוכח השלוש עשרה בסעודה האחרונה, שהברית החדשה ציינה לדיראון עולם בשל בוגדנותו כלפי ישו.

זוג או פרט? פרט!

לעומת המספרים הפופולאריים, נמצאים מספרים אחרים, דחויים ומוקעים. קבוצה שלמה שזוכה ליחס מפלה היא המספרים הזוגיים. בבחירה בין זוג או פרט, ליהדות יש העדפה ברורה בעד הפרט. למען האמת, טבעי לצפות שדת שבישרה לעולם את המונותאיזם, האמונה באל אחד ויחיד, תגלה רתיעה מסוימת ממה שזוגי.

כבר ספר בראשית מכיל רמיזות דקות בגנות המספר הזוגי הראשון, שתיים. ביום השני לא נאמר על אלוהים שראה טוב, זאת בניגוד ליום השלישי שבו נאמר פעמיים כי טוב. אם לא די בכך, היום השני הוא היום שבו נברא הגיהנום  .

הרתיעה מהזוגות אינה עניין של סנטימנטים בלבד. היא מלווה בהוראות הלכתיות קפדניות, שנובעות מהחשש שדברים זוגיים מביאים שדונים. התלמוד מזהיר שלא יאכל אדם בזוגות ולא ישתה בזוגות  , כלומר לא יאכל מספר זוגי של מאכלים ולא ישתה מספר זוגי של כוסות שתייה.  זהירות מיוחדת צריכים לנקוט בעניין אנשים רמי מעלה, שנחשבים למושכי שדונים מטבעם. לעומת זאת, אין בעיה בקיום מספר זוגי של יחסי מין, ויש לכך נימוק סקסולוגי מעמיק!! בין פעם לפעם האדם מאבד את יצרו, ושני מעשי המשגל אינם נעשים מתוך תשוקה רצופה אחת. לכן כל אחד מהם עומד ביחידותו.

מדוע בפסח מותר לשתות ארבע כוסות, מספר זוגי? ההסבר לכך נעוץ בהיותו של ליל הסדר, הקרוי "ליל שימורים", לילה מיוחד במינו שבו השדונים חסרי אונים.

חכמי התלמוד מתווכחים האם קיימים מספרים זוגיים שהם טובים בכל אופן ומהם – ארבע, שמונה, עשר או מספרים אחרים .

כיום גם האדם החרדי ביותר אינו נזהר מסכנת הזוגות. כיצד הלכה שהתלמוד מקדיש לה דיון ממושך זוכה להתעלמות כזו?  זה לא דבר רגיל בקרב אלו שרואים בו טקסט בהשראה אלוהית. על פי אחת הדעות, ההסבר נעוץ בכך שהשדונים פסו מהעולם מאז נכתב התלמוד.  מה פשר היעלמותם? לדברי רבי יעקב חאגיז, זהו סימן לאחרית הימים הקרבה, שבה יתפשט האור האלוהי על כל בשר .

מספרים מסוכנים

מיסטיקת המספרים שמעדיפה את הפרט על הזוג ומוקסמת משבע אינה תמימה כפי שהיא נראית. היו לה השלכות רציניות, אפילו קטלניות, על שלומם של תינוקות. אמונת השווא שהתלוותה לה, באה מיוון ואומצה ביהדות, הייתה שלתינוקות שנולדו אחרי שבעה חודשים יש סיכוי לחיות ולתינוקות שנולדו אחרי שמונה חודשים אין סיכוי כזה . גלנוס, שהיה מגדולי הרופאים בעת העתיקה, נימק אותה, כמו שאפשר לצפות, בהיותו של שבע לא זוגי, דבר המקנה לשבע בכלל, ולשבעת חודשי ההיריון בפרט, יתרון ניכר על פני השמונה חסר התקווה. למרות העוצמה שרכשה לעצמה הסברה הזו, מן הראוי לציין שגם אצל היוונים הייתה לה אופוזיציה. אפילו אריסטו, שאפשר לייחס לו חלק גדול מההבלים שהשתרשו בימי הביניים, לא הסכים איתה בפה מלא.

גלנוס

האמונה חלחלה אל התלמוד   וממנו אל ספרי הפסיקה: מכיוון שתינוק בן שמונה חודשים אינו בעל פרוגנוזה אופטימית, אסור לחלל את השבת למענו. כך קובע השולחן ערוך . אפילו הרמב"ם, רופא בקיא במונחי תקופתו וחף ממיסטיקה נומרולוגית, השתכנע ופסק בהתאם בספרו "משנה תורה". הייתה לו רק הסתייגות אחת. אם הציפורניים והשערות של התינוק שיצא בחודש השמיני כבר השלימו את צמיחתם, מותר לטפל בו בשבת. יכול להיות שהוא בסך הכול בן שבעה חודשים שהתעכב קצת ברחם .

בימינו ברור שסיכויי ההישרדות של בן שמונה חודשים הם טובים, ואף עולים על אלו של התינוק בן שבעת החודשים. פסיקה שאסור לחלל עליו את השבת ויש להניח לו למות היא לא אנושית.

תינוק נולד

בנקודה זו נאלצו הרבנים לעשות דבר שהם מאוד לא אוהבים. לפסוק לפי הרפואה, לא לפי ההלכה. כל הפוסקים בדורנו מאוחדים בהשקפה הלא תלמודית שמותר לחלל שבת כדי להציל את התינוק שנולד אחר שמונה חודשים. במקרים אחרים שבהם ברור מהממצאים המדעיים שדברי חז"ל אינם מתיישבים עם המציאות, מעדיפים אנשי ההלכה לטעון שהמדענים טועים, או לחילופין, שההלכה לא השתנתה, אפילו אם המציאות כן. כאשר חיי תינוקות יהודים על הכף, אין מנוס. מתגמשים .


לקריאה נוספת

על ספר התורה הנעלם – גרשם שלום, הקבלה של ספר התמונה ושל אברהם אבולעפיה, אקדמון, ירושלים תשכ"ט, עמ' 65

סוגיית הזוגות על פרטיה מובאת בתלמוד במסכת פסחים, החל מדף קט ב

מקורות רבים בנושא בן שמונה ופוסקי דורנו מובאים אצל אברהם שטיינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, הוצאת המכון ע"ש שלזינגר, ירושלים תשנ"ג, כרך ג, ערך ילוד, עמ' 110

מקור תמונת הרך הנולד בוויקיפדיה

מודעות פרסומת