בשר אדם או בשר חזיר (קניבליזם, חלק א')

פורסם: 24/11/2011 ב-כשרות, קניבליזם

ב-13 באוקטובר 1972 התרסק מטוס שנשא חברי קבוצת רוגבי מאורגוואי מעל הרי האנדים. אלו מהנוסעים שניצלו נאלצו להתמודד עם קור מקפיא והעדר מקורות מזון בהרים השוממים. בלית ברירה הם קיבלו החלטה קולקטיבית להזין את עצמם בגופותיהם של חבריהם שמתו בהתרסקות, וכך הבטיחו את הישרדותם עד שחולצו, כעבור יותר מחודשיים.

הסיפור, בפרט החלק הקניבאלי שבו, היווה סנסציה עולמית באותו זמן. הוא היה עשוי מהחומרים הדרמטיים ביותר שאפשר להעלות על הדעת:חזרתם של אלו שנחשבו מתים, הישרדות בתנאים בלתי אנושיים, גבורה בנסיבות קשות מנשוא, ויותר מכל, חילול טאבו נורא. כקתולים אדוקים הם נאחזו בדמיון בין מה שעשו לבין הטקס הקתולי של האוכריסטיה, פולחן לחם הקודש. באוכריסטיה בוצע הכהן את לחם הקודש, אשר הוא הוא, לפי ההשקפה הקתולית, בשרו של ישו. ממש כך, לא רק ייצוג סמלי שלו. הלחם מוגש לקהילה, אשר מתאחדת בדרך זו עם בשרו של האלוהים אשר הקריב את עצמו למענה.

אצל הניצולים הקתולים שימשה האוכריסטיה כתקדים דתי לגאולה באמצעות אכילת בשרו ודמו של גוף אחר, מה שאפשר להם להפחית מחומרתו של הקניבליזם הנואש שביצעו. "היה זה טקס אינטימי שכל אחד מאיתנו ערך ועזר לנו לשרוד", הסביר אחד מהם אחרי שניסיונם הראשוני לטשטש את מה שעשו נכשל. טיעונו התקבל יפה. אפילו משפחות אלו שמתו ושמהם ניזונו הניצולים קיבלו באופן אצילי את מה שקרה. הכנסייה לא ראתה בעין יפה את ההשוואה בין אכילת בשר אדם לבין טקס לחם הקודש, אך הכירה בכך שבברירה שעמדה בפני פליטי ההתרסקות, התנהגותם הייתה לגיטימית.

האישה הקניבלית

אם אחד הניצולים היה יהודי מאמין, כשהיה שוקל אם לעשות את הפעולה הזו של אכילת גופות חברים, המזעזעת את אושיות התרבות האנושית, טקס לחם הקודש הוא לא מה שהיה מספק לו השראה. קשה לחשוב על דבר זר ומוזר יותר לרוחה של היהדות מאשר אכילתו של אלוהים, כפי שמתבטאת בפולחן הזה. הנוצרים נהגו להאשים את היהודים שהם כה מתעבים את לחם הקודש, עד כדי כך שהם נוהגים לדקור אותו עד זוב דם.  ב-1298 נשמע קול בכי של תינוק מבית יהודי בעיר בבוואריה. לנוצרים בסביבה לא היה ידוע על הימצאותם של תינוקות באותו בית, ועל כן הם הזדרזו להקיש שזהו קולו של לחם הקודש העובר התעללות. מכאן התחילו פרעות ריינדפליש שמספר היהודים שנרצחו בהם מוערך בחמשת אלפים , לכל הפחות.

קניבליזם קבלי

למרות שלחם הקודש כל כך זר וכל כך מוזר ליהדות, בקבלה יש רעיון שמזכיר כמה מהיבטיו. שונה מאוד, אך בכל אופן בעל אי אלו נקודות דמיון. לפי תורת הגלגול של האר"י, נפשות חוטאות עלולות להתגלגל בכל מיני צורות, גם לתוך מאכלים. ההשקפה הקבלית היא שאכילת אותם מאכלים וברכה עליהם עשויה לתקן את הנפשות האומללות שהתגלגלו לתוכם ולאפשר להן להתחבר מחדש לגוף של מי שאוכל אותם. ההתחברות המחודשת לבשר ודם אנושיים היא שלב בדרך לתיקונן המלא. כפי שמתארים המקובלים, הנפשות הכלואות באוכל מתחננות לאלוהים שיזמן להן צדיק שיאכל אותן, ולא רשע שנגיסתו רק תחמיר את מצבן . גם באמונה הזו, כמו באוכריסטיה, מצוי מוטיב של קניבליזם סמלי המופנה אל מזון שמגלם בתוכו אדם, וגם במקרה זה האכילה מניבה גאולה ותיקון לנפש, אמנם לא לנפש האוכל כמו לנפש המתגלגל.

בשר אדם או בשר חזיר

על כל פנים, אם נחזור מהקניבליזם הדתי המטפורי אל הקניבליזם הבוטה והריאליסטי של הרי האנדים, אין ספק שבברירה שעמדה לפני ניצולי המטוס מאורגוואי, בין לאכול בשר אדם ובין למות, ההלכה תתמוך באכילה, כפי שבברירה בין אכילת בשר חזיר ובין מוות, מוטב לאכול חזיר. פיקוח נפש בבירור גובר על איסור האכילה.

השאלה המעניינת באמת היא מה קורה אם אדם יכול להינצל באמצעות אחד מהשניים: אכילת בשר חזיר או בשר טרף אחר או לחילופין אכילת בשר אדם. מה יעדיף? התשובה ההלכתית הפשוטה היא שעדיף לאכול בשר אדם. האיסור על אכילת בשר חזיר הרבה יותר ברור ומפורש מהאיסור על בשר אדם, שאולי בכלל אינו מצוי בתורה .

אברהם קורמן, תלמיד חכם ומחבר פורה של ספרים בנושאים דתיים והלכתיים, סיפר ששאל רב על ההתחבטות בין בשר אדם לבשר טרף, וזה השיב לו שוודאי שעל פי התורה מוטב לאכול בשר אדם , תשובה שנראתה לו כמופת של העדר שכל ישר.  קורמן הפנה את השאלה לשני הרבנים הראשיים בזמנו, הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, אך הם לא טרחו להשיב, אף על פי שאין ספק שהשאלה מסקרנת מאוד.

הרב משה שמואל גלאזנר, שהיה רב ברומניה בתחילת המאה העשרים, נמנה על הפלג המתון והציוני של האורתודוקסיה, ולכן נרדף בידי הקנאים, כן היה מוכן להתמודד עם השאלה הזו. הוא קבע בהחלטיות שסיטואציה שבה מעדיפים להיות ניזונים מבשר אדם מאשר מבשר לא כשר של בעל חיים, גם אם היא לכאורה משתמעת מההלכה, לא תעלה על הדעת מאחר שהיא סותרת את המוסכמות הכלל אנושיות האלמנטריות ביותר.  מוסר ההשכל שיוצא מדבריו הוא הרבה מעבר למקרה הנדיר שבו צריכים לבחור בין ירך חזיר לירך אנושית. זו אמירה חדה על כך שיש כללים אוניברסליים, כמו הימנעות מקניבליות, שקודמים לכל, חזקים אפילו מהפלפולים הפורמליסטיים של ההלכה. זו גישה אהודה על דתיים ליברלים, ונותנת פתח למיטיבי לכת לקחת את הדת הרחק ממאובנותה אל עבר כיוונים נאורים. דוגמה נוספת שהרב גלאזנר נותן לשיטתו היא הדילמה של אדם ערום, שצריך לברוח בבהילות משריפה, ומוצא רק שמלת אישה להתכסות בה, האם הוא יתכסה בשמלה, אף על פי שאסור מהתורה ללבוש בגד של המין השני, או שמוטב לו להתערטל? הוא פוסק שעדיף ללבוש שמלה. לא יותר פשוט ללכת עירומים במקרה הזה, מאחר שהתנהגות כזו היא הפרה של חוקי התרבות היסודיים.

המשך: קניבליזם, חלק ב'


לקריאה נוספת:

קורות הניצולים בהרי האנדים מגוללים באופן מפורט בספרו של פ. פ ריד, לחיות! ספורם של ניצולי האנדים, תרגם שלמה גונן, הוצאת צ'ריקובר, תל אביב תשל"ה

על עלילת לחם הקודש ראה אצל אורה לימור, עלילת הדם, בתוך: בין יהודים לנוצרים, כרך ה, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"ח, עמ' 89

הרב יהודה פתיה, מנחת יהודה, פרשת מקץ על נשמות שמתגלגלות באוכל

על טיבו המדויק של איסור אכילת בשר אדם והמחלוקות בנושא ראה בספרו של הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף, כרך ט, סימן עט, סעיף ד.

אברהם קורמן, הטהור והמותר, תל אביב תש"ס, עמ' 69

דיון בנושא בשר אדם מול בשר טרף ותמיכה בעמדתו של הרב גלאזנר ניתן למצוא אצל: הרב יהודה עמיטל, והארץ נתן לבני אדם, מכללת יעקב הרצוג, הוצאת תבונות, ישיבת הר עציון, תשס"ה, עמ' 37

מודעות פרסומת
תגובות
  1. Michael Pitkowsky הגיב:

    יישר כוח על הבלוג. הרב גיי' דויד בלייך כתב על קניבליזם בהלכה בעקבות המקרה של התרסקות המטוס בספרו Contemporary Halakhic Problems, vol 1. אם תרצה, שלח לי אי-מייל ואשלח לך את הדפים הרלוונטים.

  2. יוני הגיב:

    הרב עמיטל זצ"ל דן בכך בספרו 'והארץ נתן לבני אדם' (נדמה לי, אולי זה שמועה בע"פ). הוא מעלה שעדיף לאכול טרף בזמן פקו"נ על פני בשר אדם. מסופר שהרב ליכטנשטיין יבדל"א חלק עליו, אך לבסוף הודה לו.

    • כן, יש בספר של הרב עמיטל דיון מעניין. יש הפניה לספר למעלה בחלק של "לקריאה נוספת".
      השמועה על המחלוקת עם הרב ליכטנשטיין נשמעת לי כמו אגדה ישיבתית. אני חושב שבביוגרפיה על הרב עמיטל מאת אלישיב רייכנר יש גם התייחסות לסוגיה. זכור לי במעורפל.

  3. Benjamin Of Tudela הגיב:

    אין ספק שבישיבת הגוש המחלוקת הנ"ל נחשבת למסורת שעוברת מדי שנה. בהיותי תלמיד חיפשתי לדעת אם מי מהתלמידים אכן שמע את הדברים ישירות – אך גם מוותיקי בית המדרש רק שמעו את הסיפור בע"פ.

    • הרב יואל בן נון מאשר את בסיפור מכלי ראשון שהתעורר בעקבות סיפור הניצולים הנ"ל מהמטוס שהתרסק בשלהי שנת 1972 בהרי האנדים סמוך לאחר הגעתו של הרב ליכטנשטיין לישיבה ובזמן שהרב יואל היה אברך צעיר. ניתן להאזין לדברים ב-
      http://traffic.libsyn.com/torah/RAL-hesped-RYBinNun.mp3 ובו הוא מתאר בפרוטרוט את הדיון הסוער בישיבה והמחנות שנוצרו בין מצדדי גישותיהם של הר ליכטנשטיין זצ"ל והרב עמיטל זצ"ל.

  4. זיו רובינשטיין הגיב:

    שלום רב,
    האם ישנה אפשרות לקבל את כתובת המייל של כותב המאמר?

    בברכה
    זיו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s