דיני ה-99.8%.

פורסם: 24/01/2014 ב-לא יהודים

החיים וההלכה היהודית מצויים בדו שיח מתמיד. למשל, ההלכה אוסרת על הלוואה בריבית, ואילו החיים המודרניים הופכים איסור כזה לבלתי אפשרי. בלי ריבית אין אשראי ואין השקעות. כפתרון שאינו השמת הכסף מתחת למרצפות, נוצר "היתר עסקה", שהוא פיקציה הלכתית שמאפשרת ללוות ולהלוות בריבית, מבלי להרגיש שהופר ציווי התורה האוסר על כך.

דוגמה נוספת: התורה מרשה לגבר לשאת כמה וכמה נשים. באירופה, בשל השפעת התרבות הנוצרית, היה נוהג זה לבלתי פופולארי. בנסיבות אלו תיקן רבנו גרשום תקנה שלפיה מותר לגבר לשאת אישה אחת בלבד. מונוגמיה היא אמנם ההתנהגות השכיחה באופן טבעי, מאחר שמספר הגברים ומספר הנשים בחברה שווה בקירוב, ובכל אופן יש חידוש דתי גדול בתקנתו של רבינו גרשום. רבות מהדמויות הדגולות ביותר בתנ"ך לקחו להם שתי נשים, אם לא יותר.

האינטרקציה בין חוק דתי למציאות אינה מובילה בהכרח לקדמה. ההלכה מצווה על היהודי להשתתף בהגנה על עם ישראל ולהרוויח את מחייתו בעמל כפיו. רבני החברה החרדית, למודי ניסיון ממאתיים שנה של השכלה ונטישת הדת, הבינו, בחכמה רבה, שצבא ועבודה עלולים לרופף את שליטתם בצאן מרעיתם. לפיכך יצרו שינוי קוטבי בהלכה, והפכו ערכים אלו, שהיא מקדשת, לדבר מגונה.   נסיבות המציאות – קיומה של מדינת ישראל המוכנה לתקצב אברכים מחד, והעדר האפשרות לעבוד מבלי להתגייס מאידך, הפכו שינוי זה בהלכה לכדאי.

אך קיימות הלכות שלגביהן לא מתקיים כל דיאלוג בין המציאות לבין ההלכה. כאלו הם רבים מדיני התורה המפרטים את הלכות בית המקדש. מאז חורבנו הדיון בהם נושא אופי תיאורטי בלבד. דינים אלו הם טכניים מאוד, וקשה למצוא בהם חידושים שמסעירים במיוחד את הדעת.

מצוות בני נח

 קבוצה אחרת של הלכות שאין להן משמעות מעשית אך הן מעניינות מאוד היא זו הנוגעת לדיני הגויים, המכונים בני נח.

מאחר שלא יהודים לא היו כפופים בעבר להלכה, ולא יהיו כפופים לה בעתיד הנראה לעין, דיניהם מהווים כר פורה ליצירתיות הרבנית שיכולה לקרוא לעצמה דרור פרוע, מבלי שתצטרך לשקול את ההשלכות בפועל שיהיו לדינים אלו. אולם לא ניתן להתעלם מהעובדה שבמובן מסוים, אלו הדינים המשמעותיים ביותר. רוב רובה של ההלכה הוא התחקות אחר חוקים הרלוונטיים רק לפרומילים בודדים מהאנושות, ואילו הלכות הגויים, על אף אופיין המשונה והאזוטרי לעתים, נוגעות ל-99.8% ממנה, גם אם אותו ציבור לא מגלה בהן עניין רב

הלכות אלו אינן המלצה של ההלכה לנוכרים, אלא חובה שיש לאכוף אותה, גם בברוטליות, אם תידרש. על פי הרמב"ם:"צווה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג".  במהלך הדורות הייתה היהדות בעמדת נחיתות שלא אפשרה לה לממש הוראות אלו, אפילו בצורה של שכנוע והסברה, ללא איומי ענישה.  במאה ה-20 פרץ הרבי מלובביץ' דרך בתחום זה, כשקרא להפצת מצוות בני נח, על כל פרטיהן ודקדוקיהן, בקרב הגויים. החרדים הליטאים שלא העריכו אותו יתר על המידה, אם לנקוט בלשון המעטה, לא התלהבו גם מפעילות זו.

בסיס הדיון בחובותיהם ההלכתיות של הגויים הוא שבע המצוות שבהן מחייבת אותם ההלכה. אלו הם האיסורים על שפיכות דמים, עבודה זרה, ניאוף, משכב זכור ושאר סוגי גילוי העריות, גזל, קללת האל, אכילת אבר חי, והחובה לקיים מערכת משפטית. איסורים אלו הם אלמנטריים ואינם מחמירים כשלעצמם, וההלכה אף מקלה בכמה מפרטיהם לעומת האיסור המקביל המצווה על יהודי.  למשל, גם יהודי וגם גוי אסורים לשכב עם אשת חברם ביחסי אישות שכדרך הטבע, אך לגוי יש היתר מעניין: בניגוד ליהודי, מותר לו לנאוף במין אנאלי. למשל, גם על יהודי וגם על גוי נאסר לאכול איבר חי של בעל חיים, אך לגוי יש היתר מיוחד לאכול שרצים חיים.

חתונת הגוי

סוגיית הנישואים והגירושים של הגויים, בעיני ההלכה, היא מרתקת במיוחד. מצד אחד, ההלכה אינה מכירה בטקס קידושין נוצרי, מוסלמי או בודהיסטי. מצד שני, יש הכרה בקיומו של מוסד נישואים אצל גויים ולגויה נשואה אסור לנאוף. נשאלת השאלה: אם אין טקס נישואים מוכר, כיצד הופכים גבר ואישה לא יהודים לזוג נשוי בעיני ההלכה?

התלמוד עונה לשאלה זו בתשובה פשוטה – לא טבעת, אלא יחסי המין בין הזוג הלא היהודי הם שיוצרים את נישואיו . נשאלת השאלה האם נדרש שיחסי המין האלו יהיו מלווים בכוונה להתחתן, או שהמין יוצר נישואים בעל כורחם של אלו המתנים אהבים ללא רצון להתחייב. בתלמוד הירושלמי קיימות שתי הדעות. לפי הדעה האחת, אם שני לא יהודים הולכים לזונה, הראשון ששכב עמה, התחתן עמה על ידי כך, שלא בטובתו. זה שבא אחריו נאף עמה וחייב מיתה.  ברם דעה מעניינת זו לא התקבלה, והדעה המקובלת היא שרק יחסי אישות שמלווים בכוונה להתחתן יוצרים נישואים בקרב גויים. יצוין שגם בקרב יהודים יחסי מין כאלו יוצרים נישואים, בלשון ההלכה – "האישה נקנית בביאה", אך ליהודים ההלכה מאפשרת דרכים נוספות ומקובלות יותר להתחתן. גבר יהודי שמקדש את אשתו על ידי יחסי מין ראוי למלקות, משום שמעשה זה נחשב פריצות.

ההלכה הקתולית?

כפי שההלכה אינה מכירה בטקס של נתינת טבעת בין הגוי לגויה, כך אין היא מכירה באפשרות שלא יהודי ייתן לאשתו גט. אם זוג גוי המעוניין להתחתן צריך לשכב, מה יעשה הזוג המעוניין להתגרש? הפתרון של הרמב"ם פשוט מאוד, גם הגבר וגם האישה רשאים לעזוב זה את זה וייחשבו גרושים. השקפה אחרת סבורה שעל הזוג הלא יהודי לחיות יחד לנצח. הפילוסופים של היהדות משתבחים בכך שעל אף שהיא מעודדת את יציבות התא המשפחתי, היא יודעת, בניגוד לנצרות הקתולית, שלעתים מוטב לפרקו ומאפשרת זאת.  מסתבר שקיימת עמדה שדבר זה נכון רק ליהודים, ואילו לזוג גויים לא ניתנה האופציה להתגרש.

השקפה שלישית, מרתקת ומפתיעה מכולן, מצויה במדרש, לפיה בזוג גויים מתקיים היפוכו של המצב בקרב זוג יהודי. בעוד שאצל היהודים, הגבר הוא זה המגרש את האישה, אצל הגויים האישה היא בעלת הכוח לגרש את הגבר. אם היה מי שסבר שהיהדות שוביניסטית, הרי שעל פי דעה זו, היא שוביניסטית רק ביחס ליהודים המהווים בסך הכול חלק מזערי במין האנושי. לגבי השאר, היא די פמיניסטית.  אולי למרבה האכזבה, דעה זו היא דעת יחיד זניחה בלבד.

כאמור, אחת הדעות היא שאכן כפי שסוברת הכנסייה הקתולית, גירושי גויים אינם בגדר האפשר. בתחום נוסף מיישמת היהדות על הגויים דין הידוע כעמדה קתולית – שלילה מוחלטת של הפלות. ההלכה שוללת הפלות גם בקרב יהודים, אך טיבה של שלילה זו שנוי במחלוקת. האם איסור זה הוא איסור קל, ומותר להפיל, למשל, עובר המזוהה כבעל תסמונת דאון, או שמא הוא חמור ביותר ודומה לרציחה.  הרבה בציבור הדתי סוברים, מתוך אינטואציה הלכתית, שהפלה היא רצח, אך הדעה הזו לא שכיחה במיוחד בקרב הפוסקים. יש מקרים שבהם במפורש התירה ההלכה להרוג עובר, להצלת חיי האם או אפילו רק למען כבודה.

דינם של גויים חמור יותר בסוגיה זו. אחד הפסוקים בתורה המופנה לבני נח מתפרש כמתייחס ישירות להפלות:"שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם אלוהים ברא את האדם" (בראשית ט ו). מה פשרו של הביטוי המוזר "האדם באדם"? על פי התלמוד זהו העובר, אדם בתוך אדם. פרשנות זו מלמדת שגוי שהורג את העובר חייב מיתה. הפסוק חל רק על גויים מאחר שנאמר לפני מתן תורה.  יצוין שההלכה היהודית אינה היחידה שנתנה פרשנות הלכתית דווקנית לאימרה התנ"כית "שופך דם האדם באדם דמו יישפך". המורמונים הניבו ממנו כלל אחר שנוי במחלוקת: אין כפרה לרוצח אלא בשפיכת דמו על הארץ. בשל כך יוטה, מדינתם של המורמונים, הייתה עד לאחרונה אחת המדינות היחידות בארצות הברית שאפשרה הוצאות להורג באמצעות כיתת יורים, צורת המתה שבה דמו של הנידון ניתז ארצה.

לחומרת ההפלות אצל גויים הנגזרת מהפסוק יש השלכות מעשיות שונות. אישה יהודיה הנדרשת לעבור הפלה, מוטב שתעבור אותה אצל רופא יהודי, ולא אצל גוי, שאיסור ההפלה חמור מאוד עבורו. שאלה שמתעוררת היא מה קורה כאשר אישה גויה עלולה למות מחמת הלידה, האם עדיין אסור לה לבצע את ההפלה. בעוד שבמקרה כזה אישה יהודיה מותרת בביצוע הפלה, משום שחייה קודמים לחיי העובר, במקרה של גויה השאלה לא הוכרעה. חלק מהפוסקים סוברים שלגויה הפלה אסורה גם במחיר סכנת חיים, בעוד חלקם מתירים את ההפלה.

ענישת הגוי

יהודי מגיע לבגרות, מבחינת ההלכה, בגיל שלוש עשרה. מאיזה גיל נעשה הגוי בר עונשין? החתם סופר קבע שעבור גוי הבדיקה היא אינדיבידואלית ומידת בגרותו של כל ילד נבדקת לגופה . הגיוני לפי מחשבת היהדות שילד גוי יגיע לבגרות מוקדם יותר מילד יהודי, מאחר שככל שיצור בטבע הוא פחות משוכלל ומושלם, נדרשות לו פחות שנים כדי להגיע לבגרות, והגוי  ודאי מושלם פחות מהיהודי. על אותה דרך מסביר המהר"ל מפראג מדוע בת מגיעה לבגרות בגיל שתיים עשרה ואילו בן רק בגיל שלוש עשרה. הבת היא בריה פחות מושלמת, ולכן זקוקה לפחות זמן עד השלמתה.

עונש המוות על גוי בהלכה קל ליישום לעומת ההגבלות הרבות המוטלות על הוצאה להורג של יהודי.  לפי אחת הדעות, אפילו אין צורך בבית דין של ממש כדי לפסוק את דינו של הגוי. כל יהודי יכול להורות על עריפת ראשו, אם מצא אותו אשם, משל היה המלכה בספר עליסה מארץ הפלאות. השקפה זו צוטטה באחד מספריו של מנהיג החרדים הליטאים, הרב אליעזר מנחם שך, והודלפה, ככל הנראה בידי יריביו הגדולים חסידי חב"ד, לעיתונים בארץ ובעולם שעשו ממנה מטעמים. גם העיתונות הערבית התענגה עליה. הרב עידו אלבה, איש ימין קיצוני, ציטט בין השאר דעה זו, לצד דעות הלכתיות נוספות בסגנון זה, בחיבור שלו "בירור הלכות הריגת גוי", שעליו שלח אותו בית המשפט למאסר. בניגוד לחוגי הימין הקיצוני, לרב שך לא היו שום מטרות אקטואליות כשדן בענישת הגוי. הוא האמין כי היהודים מצויים עדיין עמוק בחשכת הגלות ולפיכך מצווים שלא להתגרות באומות. מסיבה זו אף התנגד בשעתו בתוקף לחוק סיפוח הגולן. דמותו מגלמת היטב את הדיסוננס בין המילים הכתובות בטקסטים העתיקים לבין ההבנה שיש להתנהג בצורה הרבה יותר סבירה במציאות.

כהנא צדק?

יחסה של הדת אל הגוי, אם אכן הוא נצמד באדיקות אל המצוות שבהן הוא מחויב, הוא בסופו של דבר חיובי, ולדברי הרמב"ם נוהגים עמו בדרך ארץ ובגמילות חסדים כמו עם יהודי. עם זאת, יחס זה אינו שוויוני. השוויון בין יהודי ללא יהודי רחוק מרוחה של ההלכה היהודית. כדי שבני עם נוכרי יוכלו לשכון תחת שלטון יהודי, עליהם לקבל על עצמם, מלבד מצוות בני נח, גם "שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם", כדברי הרמב"ם. הם צריכים לשלם מס שיסמל את שעבודם ואינם רשאים לקבל שום משרה של שררה. זו אפליה דתית, שאינה מפתיעה מצדה של דת המשוכנעת, כדרך הדתות, שמאמיניה הם ורק הם נבחרי האל, אך אין זאת גזענות במובנה הצר, שכן פתוחה הדרך בפני הגויים להתגייר.

בשנות השמונים נטל חבר הכנסת מאיר כהנא את השקפות הרמב"ם על היחס הראוי לגויים, מילה במילה, והציע אותן כחוקים. ההתרסה החצופה שבכך גרמה לו עונג רב. כהנא לכאורה צדק ביומרתו להתבסס על ההלכה בהצעותיו, משום שאכן החוקים שהציע, שהיו נראים כשיקוף של חוקי נירנברג, התבססו על הרמב"ם ומשקפים את ההלכה, והם אכן סותרים עקרונות הומניסטיים שהתפתחו מאוחר יותר. אך בפועל הוא לא צדק, משום שפוסקי ההלכה היו רגישים מאוד לאורך הדורות, בפרט מאז כישלונו הרה האסון של מרד בר כוכבא, למגבלות כוחו של העם היהודי המצוי בגלות ולזהירות שבה עליו לנקוט ביחסו לאומות. כהנא היה שותף לתחושת הכוח המחודשת של היהודים שהניבה התנועה הציונית, אך לא לערכים ההומאניים של מוביליה או אפילו של הרב קוק, אף שגם אצלו ניתן למצוא היגדים גזעניים במידה מסוימת.


לקריאה נוספת:

שבע מצוות בני נח – רמב"ם הלכות מלכים, פרק ח, הלכה י; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ג, ערך בן נח

ניאוף במין אנאלי – סנהדרין נח ב

 אכילת שרצים חיים – אנציקלופדיה תלמודית, כרך א, ערך אבר מן החי, הערה 94

 דיני קידושין בגוי – אנציקלופדיה תלמודית, כרך ג, ערך בן נח, בעריות

 התנגדות לקידושי ביאה – יבמות נב א

 גירושין בגוי – רמב"ם הלכות מלכים פרק ט, הלכה ח; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ג, ערך בן נח, הערה 174; שם, הערה 176

 האם הפלה היא רצח – ראה אצל אברהם שטיינברג, אנציקלופדיה רפואית הלכתית, כרך ב, מכון שלזינגר, ירושלים תשנ"א, ערך הפלה, פרק 2

שופך דם האדם – סנהדרין נז ב

 הפלה אצל גוי – שטיינברג, שם, עמ' 94; שטיינברג, שם, עמ' 103

 בגרות גוי – שו"ת חתם סופר, חלק יורה דעה, סימן שיז

 בגרות בת לעומת בן – מהר"ל מפראג, גור אריה, ויקרא, פרשת תזריע, עמ' פ

עונשי בני נח – אנציקלופדיה תלמודית, כרך ג, ערך בן נח, עונשים ושכרם; מנחת חינוך, מצווה ת"ט

 הדלפת הציטוט מספרו של הרב שך – משה הורביץ, שהמפתח בידו, כתר, ירושלים 1989, עמ' 97

 יחס חיובי לגוי מקיים המצוות – הלכות מלכים פרק י הלכה יב

 כפיפות הגוי לעם ישראל – הלכות מלכים פרק ו הלכה א

כהנא מציע את ההלכה כחוק – דברי הכנסת, 18.12.1985; שם, 12.11.1985

ציור בניית תיבת נח – מהוויקיפדיה

מודעות פרסומת
תגובות
  1. אלמוני הגיב:

    מוצלח כרגיל.

    דרך אגב, בן נוח מותר לבוא על בתו. זה אמנם נשמע מוזר, אבל באיסורי עריות של בני נוח לא נזכרת הבת. (רמב"ם ספר שופטים, הלכות מלכים פרק ט).

    פעם תהיתי כיצד משפחת אדם וחווה התרבו. הרי כל בניהם ובנותיהם של אדם וחווה לא יכלו לשכב אחד עם השני מצד גילוי עריות של אח ואחות (וכידוע לאדם הראשון לפי המסורת כבר נתנו שש מצוות ובכללם גילוי עריות, רק לנוח נוסף איבר מן החי). בני אדם הראשון לא יכלו לשכב עם חווה מצד איסור בן נוח לבוא על אימו. אם כן כדי להתרבות (באופן המותר כמובן), אדם הראשון היה חייב לשכב עם בנותיו…

    • זו אחת המוזרויות של דיני בני נח באמת.
      אגב, כבר כתבתי על כך שגם יצירתו של עם ישראל הייתה כרוכה בהפרת איסור עריות חמור על נישואי שתי אחיות – רחל ולאה.

  2. שפרה צח הגיב:

    מעמיק ומאלף כרגיל. חבל שתדירות הפוסטים שלך ירדה כל-כך.
    אכן, הפוסקים לאורך הדורות השכילו למצוא פתרונות לדיסוננס שבין החיים למציאות, בתחומים רבים ושונים, כמו פרוזבול, היתר עסקה, מכירת חמץ/קרקע שמיטה לגוי, עירוב וכדומה.
    ורק תחום אחד נשאר קפוא ומאובן ללא יכולת או מוטיבציה להחלץ: כבילת האשה לחוזה הנישואים, כולל במקרים טרגיים של סרבנות גט, אלימות במשפחה, עגינות, בעל שהפך לצמח או סחטנות על רקע ייבום.
    אפילו באיסור על נשיאת אשה שניה חל כרסום, כפי שעולה מתוכניתו של אמנון לוי.
    נוכח כל אלה מגלגלים הפוסקים את עיניהם למרום ומפטירים: מה אעשה וגזרה תורה.

    • תודה על התגובה. לצערי איני יכול להבטיח שקצב הפוסטים יעלה.

      אפילו בעניין כבילת האישה לחוזה הנישואים, עלו רעיונות יפים ויצירתיים להפקעת קידושין – אולי אכתוב על כך בעתיד. אמנם הם לא בשימוש בידי רבני זמננו.

      • שפרה צח הגיב:

        הוא שאמרתי. כאשר נדרשת יצירתיות כדי להקל על גברים – היא גם נמצאת וגם מיושמת (ר' תקנת מאה רבנים). מי שמנסה כיום לקדם את נושא הפקעת קידושין הוא ארגוני *נשים*, כאשר היצירתיות שמגלה הפעם הממסד הרבני הוא בעיקר בהתחמקות מפתרון הנושא הכאוב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s